כמו בפילהרמונית - רק יותר שמח

ראיון עם מנכ”ל התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, יעקב בן סימון 

כדי להבין באמת את סוד הקסם האנדלוסי – חייבים  לראות את התזמורת האשדודית, כלת פרס ישראל, בפעולה על במה. יעקב בן סימון, המנכ”ל, מגדיר בחיוך את החוויה: ”זה כמו בפילהרמונית - רק יותר שמח”. בלי להמעיט מערך השמחה (והאנרגיה וההומור) - האמת הרבה יותר רחבה: מדובר בקונצרטים מרתקים, מגוונים מוזיקלית, הנעים על קשת רפרטוארית שמתחילה בתור הזהב בספרד ומגיעה עד ליצירות טריות, חלקן בלתי אנדלוסיות בעליל, שנכתבו לפני חודשים ספורים על ידי סטודנטים שנה ג’ של מסלול פסקול.

אבל הרפרטואר הוא רק חלק מהעניין. הקונצרטים עצמם גדושים באירועים חד פעמיים, שמתרחשים ספונטנית, כמו בכל מופע טוב, כתוצאה מהמפגש החד פעמי עם הקהל שהגיע באותו ערב לאירוע. המאזינים מגיבים לקטעי הסולו, לאלתורים ולמחוות בקריאות רמות, מחיאות כפיים וקולות עידוד. זה לפעמים נשמע (כמו במקרה של נגן הקמאנצ’ה הנפלא ממרוקו, שאת שמו אסור להזכיר) כמו קונצרט ג’אז, ולפעמים (כמו במקרה של הזמרת הכריזמטית ריימונד אבקסיס) כמו מופע רוק. נוסיף לזה את האלמנט הפוליטי - עצם ההבאה של אמנים רמי מעלה ממדינות צפון אפריקאיות לקונצרטים משותפים, בונה גשר של שלום והבנה יותר מאלפי נאומים וניירות עמדה, ומעל הכל מרחפת המחויבות להטמעה של תרבות שלא זכתה מעולם, בלשון המעטה, להכרה הממסדית הראויה בישראל.

יעקב בן סימון: הרעיון המרכזי של התזמורת היה ונשאר לחדש, לשמר ולקדם מסורת ארוכת שנים של פעילות הקשורה למוזיקה הזו, פעילות שבעולם היא מאוד רחבה, ובארץ התקיימה בעיקר בחדרי חדרים. בבתי הכנסת, בשמחות, באירועים פרטיים. אבל זוהי רק נקודת הפתיחה שלנו. מוזיקה אנדלוסית קלאסית היא מאוד נישתית. במרכזים מאד גדולים כמו מרוקו ואלג’יר, ניתן לקיים תזמורות וקונסרבטוריונים על טהרת המוזיקה הזו. אצלנו, המוזיקה האנדלוסית היא מטרייה להרבה יותר מאשר רק היצירות הקלסיות שנכתבו לפני כשבע מאות שנה. המטרייה הזאת מכסה קשת רחבה של אלמנטים: נוסטלגיה, מסורת, פולקלור וגעגועים ונותנת להרבה אנשים בית, והמשימה להחיות את המוזיקה, את התרבות, משמעותית ביותר למספר עצום של ישראלים - שבאים בקביעות לקונצרטים שלנו. 

לראיון המלא שפורסם באתר פסטיבל קולנוע דרום - לחצו כאן

בתמונה: יעקב בן סימון, מנכ"ל התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד